רש"י על ראש השנה י׳

1 ופירות נטיעה זו אסורים כו' - ואף על פי שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע"פ שר"ה תשרי לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהם לאכול בירושלים ובט"ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך לכך הועילו לה ל' שלפני ר"ה שממהר התירה מט"ו בשבט ועד ר"ה:

2 מנא הני מילי - ששנות ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטים קודם ט"ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה:

3 ומטו בה - יש מטין ומכריעין בשמועה זו לאומרה משמיה דרבי ינאי:

4 ובשנה הרביעית - וי"ו מוסיף על ענין ראשון יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה הרביעית:

5 ובשנה החמישית - תאכלו את פריו מוסיף על ענין רבעי דסליק מיניה:

6 פעמים שברביעית - כגון אם מיהרו פירותיו לחנוט ברביעית לפני שבט:

7 ועדיין אסורים משום ערלה - אסורין בהנאה עולמית:

8 פעמים שבחמישית כו' - כגון פירות שחנטו בה קודם שבט טעונין חלול אבל אם איחרה חניטתה עד לאחר ט"ו בשבט אין בהן איסור:

9 נימא - הא דקתני לעיל פחות מל' יום לא עלתה לו שנה דלא כרבי מאיר:

10 עגל בן שנה - דכתיב ויקרא ט עגל וכבש בני שנה:

11 בן בקר - של שמיני למלואים שנאמר שם קח לך עגל בן בקר לחטאת:

12 בן שתים - שנאמר קח לך עגל בן בקר ואיל לעולה תמימים והכי תניא לה בתורת כהנים השוה בן בקר ואיל לעולה תמימים אף בשנים:

13 פר - אפילו כתב פר בן בקר לא נקרא פר בפחות מג' שנים:

14 כי קאמר ר"מ בסוף שנים - כגון יום אחד בשנה שלישית שהוא סוף הכשר שנותיו של פר:

15 אבל בתחילת שנים - כגון שנה ראשונה של נטיעה שהיא תחילת מנין שני ערלה לא אמר:

16 ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה - שנאמר שם טו שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז' ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול ביום:

17 סוף היום עולה לה בתחלתה - שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה עולה לה יום זה בז' ימי נדה ואינה צריכה למנות אלא ו' והוא ובנדה דאורייתא קאמר שאינה זקוקה לנקיים שלא הצריכה תורה ספירת ז' נקיים אלא לזבה אבל לנדה אפי' ראתה כל ז' ופסקה עם שקיעת החמה טובלת לערב ומיהו עכשיו החמירו בנות ישראל על עצמם להחזיקן בספק זיבות לטעון ז' נקיים בלא דם ואין יום שפוסקת בו עולה לה למנין ז' והרבה טעו בשמועה זו ללמוד מכאן לספור יום שפוסקת בו למנין ז' נקיים שהיו מפרשים סוף היום עולה לה בתחלתה דסוף יום שפוסקת בו עולה לה ראשון לז' נקיים וזו מדת בנות כותיים הוא ששנינו בהן נדה דף לג. יום שפוסקת בו סופרת למנין ז':

18 ה"ג שנים שיום אחד עולה להם בסופו כו' - שנים הקצובין לכל דבר שיום אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר:

19 אינו דין - שיעלה יום אחד בסוף שנה ראשונה לתחילת קצבת שנים הקצובים לכך:

20 אלא מאי - כמאן תוקמה למתניתא דלעיל דאמר בנוטע פחות מל' לא עלתה לו שנה:

21 כר"א - תוקמה בתמיה:

22 שלשים ושלשים בעי - שלשים יום לקליטה שתהא נשרשת בארץ ושלשים יום לחשיבת שנה וימי הקליטה אין עולין לה דכמאן דמנח בביתא דמיא כל זמן שלא קלטה:

23 דתנן - דאין נטיעה קולטת בפחות מל' יום:

24 יעקר - לפי שקלטה בשביעית:

25 דברי ר"מ לא גרס:

26 לדברי האומר ל' יום - לקליטה:

27 צריך שלשים ושלשים - שלשים לקליטה ושלשים לתוספת כר"א:

28 לעולם - ברייתא דלעיל ר"מ היא וכי קאמר שלשים לקליטה קאמר שתהא הנטיעה ל' יום לפני ר"ה כדי שתהא נקלטת ערב ר"ה וקא סבר ר"מ דלא יהיבנא לתוספת ל' יום אלא יום אחד:

29 שלשים ואחד בעי - שתהא יום הקודם לר"ה חשוב לשנה ראשונה של ערלה כדקתני עלתה לו שנה:

30 ושניהם - ר"מ ור' אלעזר:

31 ויהי באחת ושש מאות שנה - לסוף עשתי עשר חדש שהתחיל מבול לירד לדברי האומר בתשרי נברא העולם ומבול ירד בי"ז במרחשון כדלקמן ראש השנה דף יא: הוי האי בראשון באחד לחדש בתשרי דא"א להיות בניסן שהרי מ' יום מבול וחמשים ומאת יום שגברו המים מאיליהן משכו עד סיון ואח"כ היו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב שהיה עשירי לירידת גשמים ואז נראו ראשי ההרים ומאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים והיינו דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים ולדברי האומר באייר ירד המבול הוה ליה האי בראשון בניסן ובין למר ובין למר תחלת שנת שש מאות ואחת לא נכנסו בה אלא יום אחד דכתיב באחד לחדש וקרי ליה שנה כדכתיב באחת ושש מאות שנה:

32 כדקאמרת - דקרי ליה שנה:

33 וקרי ליה חדש - דכתיב באחד לחדש:

34 חדש למנוייו - אחד מן המנויין שלו חשוב חדש שהחדש נמנה בימים דכתיב עד חדש ימים במדבר יא:

35 ושנה אחד למנוייה - חשוב שנה והיא נמנית בחדשים דכתיב שמות יב לחדשי השנה:

36 מכלל דתרוייהו וכו' - ר"מ ור"א דהא תרוייהו מודו שזו היתה תחלת שנה ולי נראה דלא גרסינן ליה דדלמא כר' אליעזר סבירא להו והאי דראשון לאו ניסן אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין השנים קרי ליה ראשון ובסדר עולם תניא בהדיא דלר"א האי בראשון תשרי הוא:

37 תניא ר' אליעזר אומ' כו' - מקרא יליף לה לקמן ראש השנה דף יא.: